בשנים האחרונות היינו עדים לגל של חברות אוזניות וותיקות ומוערכות בתעשיית ציוד האודיו ששינסו מותניים, ריעננו את קו המוצרים ופרצו עם דגמי In-Ear שונים. הגרסא העדכנית של ה-In-Ear הופכת את הכבל של האוזנייה לממשק עם בקרי עוצמה, כפתורים לקבלה וניתוק שיחות וכמובן מיקרופון.
החידושים בעשורים האחרונים בתחום התקשורת והפצת התכנים, במיוחד בכל מה שקשור למכשירים ניידים, הביאו לתנופה משמעותית בעולם האוזניות. המגוון האדיר בשוק מאפשר למשתמש לבחור אוזניות In-Ear לפי פרמטרים שונים כמו נוחות, ניידות, קלות השימוש וכמובן איכות הצליל. יש משתמשים שעבורם השימוש באוזניות הוא פשוט מאוד: האזנה למוזיקה בדרכים וקבלת שיחות. קל ומהיר לשלוף אותן ולהחזיר אותן לתיק. לעומתם, ישנם רבים שעל אף הנוחות, לא מוכנים להתפשר על איכות הצליל.
השוואת דגמי In-Ear
כדי לאתגר את עצמנו כאנשי מקצוע בתחום ולספק המלצות מעניינות לקוראים שלנו החלטנו להשוות בין שני דגמים:
1. Sennheiser HD1
2. Shure SE215
שני הדגמים נמכרים סביב אותה קבוצת מחיר. שניהם ממותגים מכובדים עם ותק של מעל 70 שנה. שתי החברות פורצות דרך ברמה הטכנולוגית. לעיתים קרובות מוצריהן מתחרים צמודים בקבוצות המחיר בכל הקשור לעלות מול תועלת.
כדי לבצע את ההשוואה נאמנה, החלטנו לבחון את האוזניות לפי מדדי נוחות שימוש ואיכות צליל, היות ושני המשתנים הללו הם בסופו של דבר, עניין של טעם ונוחות אישית, נתחיל בפרטים הטכניים לפי הצהרת היצרן:
| נתון | Sennheiser HD1 | Shure SE215 |
|---|---|---|
| סוג דרייבר (Driver Type): | Dynamic | Dynamic Micro Driver |
| עכבה (Impedance): | 18Ω | 17Ω |
| היענות תדרים (Frequency Response): | 15Hz - 22kHz | 22Hz - 17.5kHz |
| רגישות (Sensitivity): | 118dB @ 1kHz/Vrms | 107dB SPL/mW |
| מיקרופון ושלט (Microphone and remote): | כולל | ללא |
| אורך כבל (Cable Length): | 1.3 מ' | 1.62 מ' |
| נרתיק נשיאה (Carrying Case): | מארז קשיח בסגירת רוכסן | קייס רך בסגירת רוכסן |
| גדלי האוזנייה (Ear Tips): | 4 גדלים (xsm, sm, m, l) | שרוולים גמישים: 3 גדלים (s, m, l) שרוולי קצף: 3 גדלים (s, m, l) |
| כבל מתנתק (Detachable Cable): | לא מתנתק | מתנתק |
נמשיך בקו היותר הפרקטי בסקירה ונתחיל בהשוואה באיכות הצליל.
תחום התדרים הנמוך: Bass
ללא ספק, בשני הדגמים, תחום תדרים זה נשמע עשיר ועמוק. אך מיד
ניכר שה-SE215 תוכננו בשאיפה לשלב את תחום
התדרים הנמוך בצורה שלא “תשתלט” על האוזן ותאפשר
האזנה מאוזנת למכלול התדרים.
זאת בעוד ה-HD1 של סנהייזר
מציעה תחום תדרים נמוך מפורט יותר, ואפילו מודגש לעומתן. אפשר להתווכח איזו אוזנייה מנצחת, אבל לטעמינו מדובר בעניין של
העדפה אישית וגם סגנונות מוסיקליים מועדפים.
ז׳אנרים מסויימים כמו מוזיקה אלקטרונית או היפ-הופ עשויים להרוויח מתדרי בס
בולטים בעוד מאזינים של מוזיקה קלאסית וגם סגנונות כמו ג׳אז, פופ או רוק מעדיפים פעמים רבות
להאזין למוזיקה באופן הנקי ביותר ללא שינויים – מחמיאים או לא.
תחום התדרים המרכזי: Mid-Range
גם כאן, לא מצאנו חיסרון מהותי באחד הדגמים אלא שוני שנתון
לשיקולכם.
אופי הצליל של שניהם דומה מאד בכך שאינו “מכאיב” אלא להפך, מאד מאוזן. בתחום החשוב הזה שומעים המון. בעיקר שירה, כלי נגינה, תפקידי גיטרה בס בולטים, תפקידי קצב וליווי של גיטרות חשמליות או אקוסטיות, קלידים.
בקיצור, רוב מרכיבי
העיבוד של ההפקה.
בהשוואה בין דגמי אוזניות תמיד יש לזכור שכל שיר הוקלט בצורה שונה ועבר מיקס
שונה. בהאזנה
טכנית למספר קטעים בסגנונות שונים אפשר לומר שתפקידי השירה (באיזור 1-5 קילו הרץ) נשמעים קצת יותר בולטים על ה-SE215. ב-HD1 לעומתן
ניכרת הדגשה תדרים נוספת באיזור 150-300 הרץ בהם
ניתן לשמוע יותר כלי נגינה. כמובן, שהתדרים שציינו הם על סמך התרשמות מהאזנה בלבד.
תחום התדרים הגבוה: Treble
בתחום זה גם ל-SE215 ול-HD1 יכולת מצוינת. גם Shure וגם Sennheiser ידועות כיצרניות אוזניות עם תמונה מפורטת של תדרים גבוהים, המאפשרת לשמוע בבירור מצילות של התופים, כלי הקשה, כינורות, תפקידי ווקאל וגם הרבה מתחושת המרחב (Ambience). למען ההשוואה, בSennheiser HD1 אפשר לשמוע בכמה מהקטעים יותר דגש על מצילות וכלי קשת, מבלי “להכאיב” או “לחנוק” את האוזן. ה-SE215 לעומתן לא כוללות הדגשה כזו אך מציעות רמת פירוט גבוהה במיוחד של צליל. גם במקרה שלהן התדרים הגבוהים ברורים מאוד ואף פעם לא “כואבים” או ”חונקים” כמו שהם נוטים להשמע לפעמים בדגמי אוזניות פשוטים יותר.
תחומי התדרים המרכזיים והגבוהים מהווים גורמים מרכזיים בביטוי האופי של המוזיקה. אפשר לומר שהם מאפשרים למאזין “לראות” את ההקלטה. זאת מכיוון שבמהלך האזנה למוזיקה המוח האנושי מנתח באופן אוטמטי את גודל החדר בו נמצאים כלי הנגינה והמיקום שלהם בתוכו. מעבר לזיהוי של תפקידים דומיננטיים, התחומים הגבוהים גם מסדרים את הכלים במרחבץ לעתים קרובות התופים יהיו מאחורי הזמר, הבס תמוקם בצד שמאל וגיטרה בצד ימין. את השיטה הזו ניתן לשמוע מוקצנות בהקלטות רבות משנות השישים כמו אלבומי ביטלס מוקדמים). המונח המקצועי לתחושת המרחב בעולם המוזיקה הוא Sound Stage, וכאן ניתן להבחין בהבדל מסוים. בהאזנה דרך ה-SE215 מתקבלת תחושה חזקה יותר של מרחב סטריאופוני בעוד ב-HD1 שמות דגש על פירוט התפקידים לכל רחב ספקטרום התדרים.
לסיכום
ברמה הטכנית, אין הרבה שוני בין הדגמים ומבחינת עלות מול תועלת שניהם נותנים מענה מלא. ההבדל המהותי – מיקרופון ושלט לקבלת שיחות. עבור מי שמעדיף איכות צליל על פני נוחות השליטה אין ספק שה-SE215 של Shure מהוות אופציה מצוינת ולא בכדי, הכבל ניתן לניתוק מהאוזניה ונשמר לאורך זמן בנרתיק גמיש המסופק עם האוזניות. בעינינו, העיצוב של ה-SE215 נוח יותר. עם ממשק השליטה המובנהף ה-HD1 של Sennheiser היא פתרון שיתרים בעיקר לאנשים הנדרשים לניידות גבוהה עבורם מיקרופון, שליטה בקבלת שיחות ונרתיק קשיח הם חובה.
.